המאמרים הזוכים בתחרות ״שורת המחץ״
שלושת המאמרים הזוכים בתחרות ״שורת המחץ״ בנושא אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל ונבחרו על ידי ועדת השיפוט:
פרופ׳ רון שפירא - יו״ר ועדת השיפוט
פרופ׳ אבי דיסקין
ד״ר טל גרינפלד
מקום שלישי
״להדביק מגנטים״: על הסכסוך היהודי-דמוקרטי
ישעיה קליין, המכללה האקדמית הרצוג
״ ׳גורל העם היהודי קשור בגורלה של הדמוקרטיה׳.
סיכומו הקצר של דוד בן גוריון מעולם לא היה פחות מוסכם.
מתוך כוס התה הסוערת שלנו, לפעמים ניתן לשכוח שאנחנו לא לבד בעולם. ואכן, במבט ראשון נדמה שאין כל חדש תחת השמש. עוד בזמן שמדינת ישראל היתה בגדר פתק בכותל, גדולי ההוגים המדיניים דנו במתח המובנה שבין חירות ושיוויון. מחד- שאיפה אידיאולוגית-מוסרית-רוחנית שחותרת להכתיב את אופי החיים בצורה מוחלטת וכך להביא את העולם לידי ייעודו ושלמותו. מאידך - מלחמה למען שמירה על זכויותיו הפרטיות של כל אדם יחידי – לביטוי, לרכוש, לאהבה, לחירות. כמובן שהשוויון הוא רק דוגמה. את מקומו יכולים לתפוס הלאום, הדת וכדומה. מדובר, אם כן, בדיון עתיק וממושך. הקולמוסים נשברים, המקלדות נשחקות, והשיירה עוברת. לעיתים יד השיוויון על העליונה, וכך לקול תרועה אוטופיות-דיסטופיות קמות ונופלות.״
מקום שני
מלפנים למסך הבערות
דוד סגל, האוניברסיטה הפתוחה
״המחלוקת שהתעוררה לאחרונה בחברה הישראלית אמורה הייתה אמורה להביא עמה דיון מעמיק ביסודות הדמוקרטיה, ועל התפיסות השונות בחברה ביחס אליה. בתחילת הדרך נראה היה שהטיעונים על מקומה של הביקורת השיפוטית והתיאוריות השונות ביחס אליה יעמדו במוקד המחלוקת הציבורית. הרי הרפורמה המשפטית שהציג שר המשפטים לוין יסודה בתיאוריות חוקתיות המצביעות מדוע המצב הקיים לא ראוי ומדוע היחסים בין הרשויות אינם מאוזנים. אלא שבמקום דיון מעמיק על יסודות הדמוקרטיה שהחברה הישראלית הייתה כה זקוקה לו, קיבלנו התנגחות פוליטית המנותקת מטיעונים תיאורטיים על מהות הדמוקרטיה והיחסים בין הרשויות. מפעם לפעם עוד מפציעים בדיונים בכנסת או בתקשורת וברשתות החברתיות טיעונים תאורטיים שיסודם בהגותם של הפדרליסט, הארט, ברק או גביזון.״
מקום ראשון
״הילכו שנים יחד, בלתי אם נועדו?״ (עמוס ג:ג)
אליעזר נוביק, האוניברסיטה הפתוחה
״נהרות של דיו נשפכו ואינספור קולמוסים נשתברו על פתרון הקושיה הגדולה המעסיקה את הוגי ומדעני המדינה הישראליים מזו תקופה ממושכת: כיצד, והאם, ניתן ליישב את הסתירה המהותית באופייה של ישראל, ולהושיב בכפיפה אחת את אופייה היהודי ואופייה הדמוקרטי. איני יודע אם נותר דבר מה לחדש בשאלה זו, לפחות מצדה התיאורטי (דוגמת הטוענים כי במדעי המדינה ככלל לא נותר דבר לחדש – או אלו המגדילים לומר כי מאז אפלטון ואריסטו נותרו לנו הערות שוליים ונגזרות בלבד) - ואכן, כיום השאלה באה לידי ביטוי בעיקר בפן האקטואלי, כאשר צעדים ממשלתיים ותופעות חברתיות נתפסות כמשליכים על המאזן הדתי–דמוקרטי של מדינת ישראל. קשה למנות את כמות הפעמים, רק בשנים האחרונות, בהן השתמשו פוליטיקאים או ידוענים במושגים דוגמת 'קץ הדמוקרטיה' או 'פגיעה בזהותה היהודית של ישראל'.״