המאמרים הזוכים בתחרות ״שורת המחץ״
שלושת המאמרים הזוכים בתחרות ״שורת המחץ״ בנושא שקיעת המערב והעולם החופשי,
ונבחרו על ידי ועדת השיפוט:
ד״ר שאולי שארף
ד״ר שגיא ברמק
מר אברום תומר
מקום שלישי
השמש שוקעת במערב – מלחמה כקריאת השכמה
יהואש בראון, האוניברסיטה העברית
העולם המערבי שוקע. אמנם אנו ממשיכים לעת עתה להיות עדים לחלק מפירות המהפכות שהעולם המערבי היה הקטר שלהן אך פירות אלו מתחילים להבאיש. הריקבון והשקיעה נובעים בין היתר מכשלים בליבת שיטת הממשל המערבי, זו ששבים ואומרים לנו בשם צ'רצ'יל כי היא "שיטת המשטר הגרועה ביותר הקיימת, מלבד כל יתר שיטות המשטר שנוסו עד היום." בד בבד, לאותו צ'רצ'יל מיוחסת בטעות גם האמרה הבאה: "הטיעון הכי טוב נגד דמוקרטיה היא שיחה בת חמש דקות עם המצביע הממוצע". ואמנם, אותו מצביע ממוצע והאווירה הפוליטית בה שוררת הדמוקרטיה עברו תמורות משמעותיות מאז נפילת הגוש המזרחי (אותו אירוע שלכאורה הוביל ל'קץ ההיסטוריה'). אם נשתמש בעולם המושגים של אפלטון ניתן לומר שהמערב עובר ממצב של חופש למצב של 'חופש מוגזם' וממצב של אמונה בצדקת הדרך למצב של ניהיליזם ורלטיביזם מוסרי.
מקום שני
"דמוקרטיה מתאבדת": המלחמה בישראל כמקרה בוחן
מנשה אייבס, אוניברסיטת תל־אביב
הציביליזציה המערבית, שנולדה מתוך מורשת יהודית-נוצרית עתיקת יומין והתפתחה בחברות הומוגניות יחסית, הציבה את ערכי החירות, הדמוקרטיה, שלטון החוק וזכויות האדם בראש מעייניה. הוגי דעות ליברליים מוקדמים דוגמת ג'ון סטיוארט מיל וג'וזף מציני לא ראו סתירה מובנית בין רעיונות ליברליים לבין התפיסה הלאומית. הם האמינו בכל ליבם כי מדינת הלאום מהווה את המסגרת האידיאלית ליישום עקרונות של חירות הפרט ושלטון עצמי, וכי תחושת השייכות הלאומית מעניקה את היסודות ההכרחיים לסולידריות חברתית ולנכונות לשאת בנטל האזרחי הכרוך בקיומה של חברה חופשית. אולם, עם עליית הגלובליזציה, ההגירה ההמונית והפלורליזם התרבותי במאה העשרים, החלו ערכים אלו להתערער. המערב נקלע למשבר זהות עמוק, כשהוא מוצא את עצמו מותקף מבית ומחוץ על ידי כוחות הרואים את עצם קיומו כפגם מוסרי. האם המלחמות המתנהלות בימים אלה בעולם יובילו להתפכחות?
מקום ראשון
אנו יכולים לבחור במנוחה, אך לא נזכה לה
תאיר חלפון, אוניברסיטת בר־אילן
הקונספציה. המושג המדובר ביותר בצמרת הפוליטית והביטחונית הישראלית ובריב המתלהם ב"פרלמנט" הקרוב לביתכם כאחד. ואכן, נראה שהמערב שוגה שוב ושוב בקונספציות בעלות אופי דומה. הנחות יסוד דומות שהובילו את אירופה והמערב למסקנה שרוסיה לא תפתח במלחמה עם אוקראינה הובילו גם את ישראל למסקנה שחמאס איננו מעוניין בהסלמה. האירופאים חשבו שקשרי המסחר הענפים שלהם עם רוסיה ובפרט הסתמכותם על אנרגיית הגז הטבעית שלה, יניאו את רוסיה מלסכן יציבות כלכלית זו לשם התרחבות גאופוליטית. בישראל, חמאס הצליח להוליך שולל ולהציג תמונה שבה הוא מוכן לרגיעה תמורת נכסים כלכליים ושיקום הרצועה. האופק הכלכלי שמעניק בין היתר מעבר של סחורות ופועלים, כ-18 אלף במספר, נתפס כמנוף לחץ משמעותי על יציבותו הפוליטית של ארגון חמאס. בניסיון להבין את כוונות הצד השני, המערב שוגה שוב ושוב בהערכת יתר של שיקולי רווחה כלכלית ובהערכת חסר של שיקולים אידיאולוגיים. מדוע?